1. כנגד הנאשם (להלן:
הנאשם") הוגש כתב אישום (מתוקן) המייחס לו עבירות בנשק (החזקת נשק ותחמושת), עבירה לפי סעיף
144(א) רישא+סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
"חוק העונשין"), עבירות בנשק (נשיאת נשק ותחמושת), עבירה לפי סעיף
144(ב) רישא +סיפא, ועבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף
43 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 בצירוף סעיף
29(ב) לחוק העונשין.
2. על פי המפורט בכתב האישום המתוקן, עובר לאירוע המתואר בכתב האישום הצטייד הנאשם באקדח ובמחסנית ובה 13 כדורים בקוטר 9 מ"מ וזאת ללא היתר כדין וביודעו כי בפשע נגנב או הושג. נטען כי ביום 28.12.09 בשעה 16:46 או בסמוך לכך, בעת סיור משטרתי שגרתי בנצרת, עצרו שוטרי הסיור את רכבו של הנאשם וביקשו ממנו להזדהות. הנאשם הזדהה אך נוכח התנהגותו המחשידה ביקשו השוטרים לערוך על גופו חיפוש. הנאשם הכחיש כי הוא נושא דבר כלשהו על גופו, אך בחיפוש שבוצע מעל בגדיו נמצא כי הוא נושא את הנשק טעון בתחמושת ומוכן לירי במצב נצור. את הנשק והתחמושת נשא והחזיק הנאשם על גופו וברכבו למן המועד בו הצטייד בנשק ובתחמושת ועד למועד מעצרו.
3. תחילה, הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. בהמשך, הודיעו הצדדים כי הגיעו לידי הסדר טיעון לפיו הנאשם חזר מכפירתו, הוגש כתב אישום מתוקן, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע על סמך הודאתו בעבירות אשר יוחסו לו.
בטרם הטיעון לעונש ועל פי בקשתו של הסניגור הופנה הנאשם לשירות המבחן ובהמשך הוגש תסקיר בעניינו .
בתסקיר שירות המבחן צוין, בין היתר, כי הנאשם נוקט במינימיליזציה להתנהגותו ומתייחס לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום בצורה ילדותית ולא בוגרת. כן צוין כי משיחות סביב הסתבכותו בעבירות הנדונות הנאשם לא גילה מודעות לחומרת מעשיו ולא היה נכון לבחון את מעורבותו, וכי התייחסותו הייתה שטחית ולא בוגרת. עוד צוין כי הנאשם לא הביע בפני שירות המבחן נזקקות כלשהי למעורבות טיפולית בחייו. על כן העריך שירות המבחן כי הנאשם אינו בשל ופנוי רגשית להליך טיפולי בשלב זה, וכי יתקשה להפיק תועלת מקשר טיפולי עם שירות המבחן. לכן שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם.
יחד עם זאת ולאור גילו הצעיר, נתוניו האישיותיים והעובדה כי המדובר בהסתבכות ראשונה בפלילים העריך שירות המבחן כי שליחת הנאשם למאסר בפועל עלולה להיות בעלת השלכות קשות עליו, ותחשוף אותו לנורמות עברייניות בין כותלי הכלא. על כן, במידה ויוטל על הנאשם עונש של מאסר, המליץ שירות המבחן כי יהיה לתקופה אשר תאפשר המרתו בעבודות שירות, בנוסף לעונשים נלווים.
טיעונים לעונש:
4. ב"כ המאשימה טענה כי העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום המתוקן הינן חמורות, וכי בעבירות נשק יש משום סכנה ממשית לשלום הציבור ובטחונו, וזאת גם כשאין בכוונת הנאשם לעשות בנשק שימוש לצורך ביצוע עבירה כלשהי. ב"כ המאשימה ביקשה לא לקבל את המלצות שירות המבחן באשר לעונש המומלץ וטענה כי המלצת שירות המבחן אינה יכולה לדור בכפיפות אחת עם חומרת העבירות, נסיבות המעשים ונסיבות הנאשם.
ב"כ המאשימה דרשה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת שלא תפחת מ- 24 חודשים, עונש המתחייב מהצורך בהרתעה וגמול, תוך שהפנתה לפסיקה רלוונטית. כן ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש של מאסר מותנה, קנס ובנוסף לחלט את ריכבו של הנאשם כרכב אשר שימש לביצוע עבירה.
5. הסניגור טען מנגד כי אין כל מקום להורות על חילוט רכב הנאשם בין היתר מאחר שהרכב הינו בבעלותו של אבי הנאשם וכי הוגשה בקשה נפרדת לבית המשפט על מנת להורות על החזרת הרכב לבעליו המקוריים.
הסניגור הוסיף וטען כי יש להתחשב בהודאת הנאשם, חרטתו והיעדר עבר פלילי וכי המדובר במעידתו הראשונה. לטענת הסניגור לא הוכח כי הנאשם החזיק בנשק על מנת לבצע עבירה פלילית כלשהי. נטען כי הנאשם הינו סטודנט ואמור לסיים את לימודיו בחודש יוני. הסניגור ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן, וככל שיוטל על הנאשם עונש של מאסר הרי ביקש הסניגור שהעונש יבוצע בעבודות שירות, תוך שהפנה לפסיקה רלוונטית.
6. הנאשם הביע בפני צער וחרטה על מעשיו.
דיון:
7. אין צורך להכביר מילים אודות חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם. חטאו של הנאשם החל בכך שהוא החזיק בנשק ותחמושת שלא כדין, ונשא בהם שלא כדין ובניגוד לחוק, ברכבו. הנאשם הוסיף על חטאו בכך שלא סיפק הסבר סביר להמצאות הנשק והתחמושת בחזקתו. גם אם גרסתו של הנאשם בדבר המצאות הנשק הייתה מתקבלת, היה עליו למסור את הנשק והתחמושת מיידית למשטרה ולא להחזיקם כפי שעשה. על כל אלה יש להוסיף את העובדה כי לאחר שהנאשם נתפס על ידי המשטרה הוא נמנע, מנימוקים השמורים עימו, מלהודות בהחזקת הנשק והתחמושת ואף הכחיש שהוא נושא דבר כלשהו על גופו, ורק לאחר שנערך חיפוש מעל בגדיו נמצא כי הוא נושא את הנשק טעון בתחמושת ומוכן לירי במצב נצור.
עבירות בנשק הפכו למכת מדינה. כלי נשק רבים, מסוגים שונים ומשונים מוחזקים שלא כדין בידי אזרחים. יש בתופעה זו יותר מסימן אחד לדאגה בעיקר בשל הסכנה הטמונה בהחזקת נשקים בידי אנשים לא מורשים, ובמיוחד כשהנשק נגיש, השימוש בו נעשה קל יותר, ובהמשך תוצאותיו הרות אסון.
החזקת נשק בידי אזרחים טמון בה סיכון עצום, והסיכון מקבל משנה תוקף כשאותו נשק מוחזק בידי אנשים בלתי מורשים כשהנשק טעון ומוכן לירי. בהקשר זה אעיר כי אין לייחס כל חשיבות לכך שבמקרה הנדון לא הוכח כי הנאשם התכוון לעשות שימוש באותו נשק לצורך ביצוע עבירה פלילית כלשהי. עצם הנשיאה של הנשק ברשות הרבים, באופן בלתי חוקי כשהוא טעון ודרוך, נושאת בחובה חומרה יתרה וסיכונים הרי אסון. על הסיכון הטמון בהחזקת נשק בחזקת אדם בלי רשות ראה ע"פ 910/85
אברהים קונדוס ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 86(2), 670:
"אין אנו יכולים להתעלם מהעובדה, שהחזקת נשק שלא כדין הינה עבירה נפוצה, אשר מסכנת את בטחון הציבור במידה רצינית, והדברים ידועים. חשוב שתחדור לתודעת כל תושבי המדינה הידיעה, שמי שביודעין מקבל לרשותו כלי נשק שלא כדין, צפוי בגין עבירה זו לעונש מכאיב, אפילו אין הוא מתכוון אישית לבצע פשע מסוים ומוגדר בעזרת הנשק האמור".
לאור ריבוין של עבירות בנשק, קיימת חובה להילחם בעבירות אלו מלחמת חורמה כדי לעקרן משורש, אחת הדרכים לכך, ולטעמי הדרך היעילה ביותר במקרה דינן, הינה החמרה בענישה שיהיה בה כדי להרתיע את הנאשם ואחרים כדוגמתו. הגיעה העת להכביד בענישה. לא בכדי קבע המחוקק עונשים מרתיעים למבצעי עבירות בנשק. על הענישה המחמירה האמורה להיות מוטלת בגין עבירות בנשק ראה, בין היתר, ע"פ 761/07
מדינת ישראל נ' מיכאל אדרי (לא פורסם)
:
"ניסיון השנים האחרונות מלמד שנשק המוחזק שלא כדין מוצא את דרכו לעתים לידיים עוינות, ולעתים נעשה בו שימוש למטרות פליליות, ולאה גם אלה כבר גרמו לא אחת לאובדן חיי אדם, ולפגיעה בחפים מפשע שכל 'חטאם' נבע מכך שהם נקלעו בדרך מקרה לזירת הפשע. כדי להלחים בכל אלה צריך העונש לבטא את סלידתה של החברה ודעתה הנחרצת שלא להשלים עם עבריינים בכלל, ומסוג זה בפרט".